החלטה בתיק ת"ט 13481-03-11

בפניי התנגדות לביצוע שטר בסך 50,000 ש"ח, אשר נמסר כשטר בטחון להבטחת קיום הסכם שכירות להפעלת משחקיה אשר נחתם בין המבקש למשיבה.

המבקש, יחד עם חתנו ובתו, ביקשו להפעיל משחקיה בתשלום במתחם גלי גיל מרכז לספורט ונופש בקרית - מוצקין.

אין חולק בדבר הסכם השכירות ( נספח א' להתנגדות). המחלוקת העיקרית נסובה סביב קיום ההסכם על ידי מי מן הצדדים, וכתוצאה מכך שאלת פירעונו של השיק לביטחון נשוא התביעה.

בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמוד 311: בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 10/07/11 נחקר המבקש, וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.

טענות ההגנה

המבקש טוען כי המשחקייה אותה שכר פעלה במקום קודם לכן ללא רישיון עסק וכי נתבקש ע"י המשטרה לפעול לקבלת רישיון עסק על מנת שיוכל להפעיל את המשחקייה. עוד טוען המבקש כי פעל על פי תנאי ההסכם  ובחודש יוני 2010 פנה חתנו מר כפיר למומחה בטיחות מר יחיאל בן שושן והנ"ל הפקיד בידו מסמך ובו פירוט הנושאים שיש להסדיר במקום לשם קבלת אישור הבטיחות, חלק מנושאים אלה טופלו, אולם לטענתו של המבקש, היה על המשיב עצמו לבצע תיקונים ושינויים במערכת החשמל ולהמציא אישור מבנה (אסמכתא על רשימת הליקויים שנערכה בחודש יוני לא צורפה). בהעדר אישורים אלה לא ניתן היה לקבל רישיון עסק, ולמרות בקשות חוזרות ונשנות של המבקש, לא דאגה המשיבה להמצאת האישורים הנ"ל. למרבה הצער, ביום 16/08/10 אירע אסון כבד במתחם המשיבה, בו ילד התחשמל למוות בבריכת השחיה. כתוצאה מכך, נסגרה המשחקיה ע"י מר גיל בן גלים, בנו של בעל החברה המשיבה, וזאת על מנת לבדוק את בעיית החשמל במקום. המבקש טוען כי לא נתקבל צו סגירה פורמאלי מאף גורם, ואף פנה למשטרה ע"פ המלצתו של גיל לקבלת אישור הפעלה אך זו הבהירה כי אכן אין צו סגירה, אולם לא תוכל לספק אישור הפעלה, ואף ביקשו להקפיד על סגירת השער שבין המשחקיה לאזור הבריכות שבהן אירע אסון ההתחשמלות. כתוצאה מכך דרשה המשיבה ביום 19/8/10 את סגירת המשחקיה מהטעם שלא הומצא אישור מהנדס בטיחות ורישיון עסק ( נספח ג' להתנגדות), ואף סגר את המקום עם שרשראות, מנע את כניסתו של מהנדס הבטיחות שהביא חתנו של המבקש, כפיר לוגסי, תפס חזקה על הציוד שנרכש ע"י המבקש, ומסר את הפעלת המשחקיה לאחרים, תוך שהוא שולל הלכה למעשה את האפשרות לקיים את הסכם השכירות ואת האפשרות לקיים את כל ההתחייבויות הנובעות מהסכם זה.  עוד טוען המבקש כי החברה פעלה בחוסר תום לב ובניגוד להסכם באופן שסיכל כל אפשרות מצידו לקיימו.

דינה של בקשת התנגדות לביצוע שטר כדינה של בקשת רשות להתגונן. על המבקש לעמוד בנטל מינימאלי ולהראות כי בפיו הגנה לכאורה, אשר אם תוכח תהווה מגן מפניי התביעה: "בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש, ובית המשפט נוטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית ואפילו מדובר בהגנה דחוקה. ...לא נכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגרסתו שלא תקרוס תחתיה בחקירה הנגדית על התצהיר" ( ד.בר אופיר, " סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהודרה שמינית, עמ' 157).

דיון

המבקש מודה כי לא ניהל בפועל את העסק, וכי מעורבותו הסתכמה בייעוץ וביקור יומיומי במתחם העסק, כאשר עשה זאת למען חתנו ובתו, שניהלו בפועל את המשחקיה ( פרוטוקול, עמ' 2, שורות 2-8). כמו כן מאשר המבקש כי העסק החל לפעול ביום 1/1/10 וכי ידע כי היה עליו לדאוג טרם הפעלתו להמצאת כל האישורים הנדרשים על מנת להפעיל את המשחקיה ( פרוטוקול, עמ' 2, שורות 13-16), וזאת ע"פ תנאי ההסכם עליו חתם עם המשיב ( נספח א', סע' 5 ב' לתצהיר המבקש). לשאלות ב"כ המשיבה בחקירה הנגדית בעניין קשיי הנזילות של העסק, הודה המבקש כי חשבון העסק היה מוגבל וכי אכן החל מחודש אפריל ואילך חזרו המחאות, אולם הגיע להסדר בע"פ עם מנכ"לית החברה הגב' רונית להזרמת כספים מפעם לפעם ( פרוטוקול, עמ' 2, שורות 23-24) בתמורה להמחאות שנמסרו עם חתימת ההסכם, (סה"כ 12 המחאות  בסך 4,800 ש"ח +מע"מ החל מיום 1/1/10), דבר אשר לא הוזכר כלל בתצהירו. המבקש טען כי חובות הארנונה, חשמל ומים שולמו כל עוד שולמו הצ'קים, שנמסרו עבור השכירות, אך לאחר מכן, כאשר ב"כ המשיב טען בפניו כי לא שולם מאומה בגין חשבונות הארנונה חשמל ומים עוד בתחילת תקופת השכירות, אז טען המבקש כי לא הוא שילם בעצמו אלא כפיר חתנו ( פרוטוקול, עמ' 3, שורות 8-13). תצהיר החתן, שהוא בעל הידיעה הישירה אודות העובדות לא צורף. המבקש גם אישר כי קיבל ידיעה אודות מכתב המשיבה לפיו החוב למשיבה עמד נכון לחודש אוקטובר 2010 על מעל 57,000 ש"ח ( פרוטוקול, עמ' 3, שורות 6-20). התמונה המצטברת הינה כי המבקש לא עמד בהסכם, ולא כיבד את התשלומים על פי ההסכם, צ'קים שמסר חוללו מסיבת חשבון מוגבל, תשלומי החשבונות הנלווים לא כובדו, והחוב הלך ותפח ללא קשר לאירועים הנזכרים בתצהיר מחודש אוגוסט 2010 ואילך.

התנהלותו של המבקש לאורך כל הדרך נגועה בחוסר סבירות עד כדי חוסר תום לב, לאור העובדה שידע כי עליו להמציא את כל האישורים הנדרשים לקבלת רישיון להפעלת העסק לפני הפעלתו. היה עליו לדעת כי מדובר במשחקיה, אשר נועדה לארח בתחומה ילדים, וכי קיימת חשיבות רבה להמצאת האישורים הנדרשים טרם הפעלתה על מנת להבטיח את שלומם וביטחונם של קהל הילדים.  אולם, למרות חשיבות העניין בחר המבקש להפעיל את המשחקיה כבר ביום 1/1/10 למרות שלא היו בידיו האישורים הנדרשים וכפי שהתחייב ע"י חתימתו על הסכם השכירות ( סעיף 5 ב' להסכם), התנהגות אשר גובלת ברשלנות ובזילות בחיי אדם. כאמור כל המסמכים שהציג המבקש בעניין בדיקות בטיחות הינם מתאריך מאוחר לאירוע התאונה, ואין כל תיעוד של פניה שלו מחודש יוני כנטען או מכל מועד אחר, מלפני דרישת הפינוי.

בספרה של פרופ' גבריאלה שלו " דיני חוזים,החלק הכללי " (תשס"ה, פרק 5: עקרון תום הלב, 85)  נקבע כי עקרון תום הלב הינו בבחינת תנאי קוגנטי לקיום הסכם:

"תחולתו העניינית של עקרון תום - הלב היא רחבה ביותר. סעיף תום - הלב מחיל את הדרישה לנהוג בתום - לב על מילוי חובות וקיום חיובים הנובעים מחוזה ועל שימוש בזכויות הנובעות מחוזה. הסעיף חל כאשר קיים חוזה ואף כאשר החוזה הופר. כמו-כן חל הסעיף על חובות וזכויות הנובעות מחוזה ועל חובות וזכויות הנובעות מן הדין".

כאמור, המבקש החל לפעול בעניין רק ביום 20/8/10 ( נספח ד' לתצהיר המבקש) כ-8 חודשים לאחר שהיה עליו לעשות כן, ולאחר קבלת מכתבו של המשיב מיום 19/8/10 ( נספח ג' לתצהיר המבקש), המתריע על הפרת הסכם בגין הפעלת העסק ללא הרישיונות הנדרשים וללא אישור מהנדס הבטיחות, ובכך הוכיח הלכה למעשה כי פעל בחוסר תום לב ובניגוד גמור לדרישות ההסכם.

מצער כי המבקש בחר להתלות באירוע טרגי שאירע במתחם המשיב ביום 16/8/10 בו התחשמל ילד למוות בבריכת השחיה, ולהציג את המקרה כגורם לסגירת העסק. על המבקש היה לעמוד בכל תנאי ההסכם עליהם התחייב, והוא הודה כי לא עשה כן. אי עמידה בתנאים אלה מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות, ורשאית היתה המשיבה בהתאם לסעיף 2(ב) וכמו כן ע"פ סעיף 13 (ג) ו-14(ב) להסכם לדרוש את פינוי המושכר ולמנוע כניסת המבקש אליו, ולעכב את הציוד שבו, כערבות עד לתשלום חיוביו של השוכר, כפי שעשתה.

טענת המבקש כי שטר הביטחון נועד להבטיח רק את התשלומים השוטפים אינה נכונה, שעה שבהסכם השכירות בין הצדדים נכתב מפורשות כי השטר נועד: "בתור בטחון למילוי כל התחיבויותיו של השוכר לפי חוזה זה כולל הבטחת פינוי המושכר ולרבות תשלום פיצוי על כל נזק שייגרם למושכר..." ( סעיף 14(א) להסכם השכירות). וכמו כן "למען הסר ספק, סוכם בין הצדדים כי במידה והשוכר לא יעמוד בהתחייבויותיו ו/או חיוביו ו/או פירעון אחד משטרי החוב במועדם... להחליף מנעוליו ולמנוע כניסה מהשוכר עד אשר יפרע את חיוביו... במידה והשוכר לא יפרע 3 שטרי תשלום/חוב יהיה המשכיר רשאי להתקשר עם שוכר חדש לצורך הפעלת המושכר" ( סעיף 14(ג) להסכם). בהתאם לכך רשאית המשיבה לכמת את כל התחייבויות המבקש, באשר הן, ולהגישן לביצוע באמצעות השטר.

אני קובעת כי טענות הגנה, אותן העלה המבקש, הינן סתמיות וכלליות, ואינן עומדות בנטל המינימאלי על מנת להציג ולו הגנה דחוקה בפני התביעה השטרית.

יוער כי אין בהחלטה זו כדי לקבוע דבר בעניין תביעה שהמבקש ואחרים הגישו כנגד המשיבה, והם יהיו רשאים להוכיח את תביעתם שם. בעניין שלפנינו לא הקימו המבקשים תשתית עובדתית מספקת למתן רשות להתגונן.